לחץ יכול להוות גורם מרכזי בחליטה של קפה ולכן שיטות שונות משתמשות בלחץ לצורך המיצוי של החומרים המסיסים מהקפה. שיטות של בישול והשריה נעדרות לחץ בדרך כלל אך שיטות כגון אירופרס, מוקה פוט ואספרסו כדוגמא משתמשות בלחץ כגורם מסייע לחליטה ולעידוד המיצוי.
סוגיית הלחץ הייתה במשך שנים במרכז הפרטים הטכניים בדיון של משתמשים ויצרנים בהקשר של חליטת אספרסו. מכונות האספרסו הראשונות היו בכלל ללא לחץ. במשך השנים השתמשו באדים בכדי לפעפע את הקפה אך רק בסוף שנת 1938 הוגש פטנט על ידי גאג'יה ליצירת מעבר מים בלחץ אל הקפה ויצירה של קרמה "טבעית". במכונות אספרסו לחץ הבוילר נוצר ברובו בכדי לאפשר את העלאת טמפרטורת רתיחת המים בכדי להגיע לטמפרטורות הגבוהות אשר נועדו להתמודד עם הנחתת החום שהמים עוברים בדרכם אל ראש החליטה. לחץ החליטה עצמו מסייע לחליטה ומטה את החומרים הממוצים בכך שהוא מייצר תהליך של "כבישה" של העוגיה בדומה להפקת מיצים ושמנים. בשלב מסוים בהיסטוריה של הקפה (וכנראה באיטליה) שנעזרה בקרמה ככלי לאבחון של טריות הקפה הוחלט שעם הקפה שלהם, בערך של 9 באר מקבלים את הזרימה הגבוהה ביותר ומאז הערך של ברירת המחדל לכל חליטה הפך להיות 9 באר. כיום ידוע שחליטות בלחצים גבוהים יותר אפשריות ושכנראה באזורים מעל 10 באר ישנה התרסקות של חלקיקי הקפה כך שנוצרת סוג של אטימה המשפיעה לרעה על המיצוי כתוצאה מהיווצרות של תיעול כדוגמא. בלחצים נמוכים ישנה השפעה על תפיסת הגוף של המשקה והטעמים המתקבלים אך ניתן לקבל משקאות אספרסו שהלחץ המקסימלי אליו הגיעו הוא 2 באר כל עוד החליטה ארוכה והטחינה הייתה מאוד דקה.
בשוק המכונות הביתיות הקטנות ומכונות הקפסולות ישנה תכונה לציין ערכי לחץ גבוהים מאוד אפילו מעל 15 באר אך ערכים אלו מתייחסים ללחצים במערכת ולא ללחץ החליטה בפועל ובמקרים של לחץ נמוך מתבצע פיצוי על ידי סלי קפה מיוחדים אשר מייצרים לחץ מאולץ ביציאה מהסל כך שתיווצר קרמה אך מדובר במהלך ויזואלי יותר אשר ההשפעה שלו על החליטה עצמה נמוך וכך גם תפוקת המיצוי במכונות אלו היא לרוב נמוכה מאוד.
