כלל מוצקים מסיסים בקפה הוא מדד אשר נותן לנו את אחוז החומרים במשקה שאינו ה"מים" כלומר, כמה אחוזים מהמשקה הם החומרים שהוצאנו אל המים מהקפה. ישנן שיטות שונות לביצוע המדידה כאשר הנפוץ שבהן הוא מודד שבירת אור (ריפרקטומטר) דוגמת Atago ו VST. בעבר היה נהוג ליבש את המשקה בעזרת ציוד מעבדה משוכלל ולשקול את המשקעים שנותרו.
מדד הטידיאס חשוב לאומדן חוזק המשקה כלומר מה החלק היחסי במשקה שאנחנו שותים שהוא החומרים מהקפה עצמו. באספרסו ביחסי חליטה של אזור 1:2 הסטנדרט היה באזור של 8 עד 9.5 (אשר נותן ערך של תפוקת מיצוי שבין 16 ל 19 אחוזים) אך כיום עם פולים בהירים אשר לא כוללים פגמי קליה עם טעמי חריכה ועשן באופן מובנה, ישנן חליטות אספרסו השואפות להגיע לתפוקות מיצוי של 25 אחוזים כלומר אזור של 12.5 TDS. בקפה פילטר ופור אובר יחס החליטה יהיה באזור של 1:16 והטידיאס הסטנדרטי יהיה באזור של 1.2 עד 1.5 כלומר תפוקת מיצוי בטווח שבין 19 ל 24.
חשיבות מדידת כלל המוצקים המסיסים היא בכך שאנו מקבלים מושג לגבי היעילות של החליטה שביצענו. חליטה טובה היא כזו אשר מתחשבת בחומר הגלם ושיטת ההכנה כלומר במצבים רבים אנו לא רוצים לקבל מיצוי נמוך (למשל בקפה עדין ובקליה בהירה שדורש מיצוי גבוה בכדי לטעום את הטעמים בו) ובמצבים אחרים אנו לא רוצים לקבל מיצוי גבוה (למשל כאשר מדובר בקפה רובוסטה מריר מאוד). הבעייתיות במדידה של כלל המוצקים המסיסים היא בכך שהיא נותנת רק כמות אך לא את ההרכב. אנחנו יכולים לקבל קריאה זהה בערך שלה אך המשקה יורכב מחומרים מסיסים שונים לחלוטין אשר יתנו טעמים שונים בצורה משמעותית. בעיה נוספת במדד היא בכך שהבדיקה מודדת את כל החומרים שהם מעבר לכיול המכשיר כלומר גם את מה שנכנס עם המים. בכדי להתגבר על הבעיה הזו, יש לבצע למכשיר כיול עם המים בהם אנו משתמשים לחליטה כך ש"נקודת האפס" תייצג את המים שלנו בפועל והמדידה תהיה באמת של המסיסים שהפקנו בחליטה.
